התפתחות ב.

מהי "התפתחות"? (ישעיהו ליבוביץ'/הערך "התפתחות" באנציקלופדיה העברית)

יש דיכוטומיה במשמעות המושג "התפתחות"! להתפתחות ברמת הפרט, הנראית בעין, ששלביה ידועים מראש, ולהתפתחות ברמת עולם המינים וגרמי השמים, שאינה נראית בעין ומותנית פרשנות. פרשנות של מה? של השינוי "הרציף" או "המגמתי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, המתחולל בלחץ הסביבה, ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות, דרך שינוי בשכיחויות גנוטיפים או, במילים אחרות, דרך שינוי ביחסי דומיננטיות בקבוצות של גנים פולימורפיים, כמקור לימוד אפשרי על תהליך השתנות המינים עד כדי הופעת מינים חדשים. באופן בלתי אמצעי (אפריורי), בעיית מוצא המינים וגרמי השמיים נשארת בגבולות המושג "יצירה", ולאור ממצאי המדע המודרני, גם באופן אמצעי (אפוסטריורי), מסתבר. באופן עקרוני וכללי, "התפתחות" שאינה "התפתחות הפרט בעל התוכנית המכוונת את התפתחותו" כלל אינה "התפתחות", אלא ביטוי של גיוס תופעת ההתפתחות, כמטאפורה, על מנת לתאר תהליכים כלשהם במדע ובתרבות, מדומיינים ושאינם מדומיינים.

א. השינוי "הרציף" או "המגמתי", בתכונות הפנוטיפיות, הַחַל ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות, מחזורי ומתקיים בגבולות תכונות המינים. עיקרון היציבות/התמדה (אדם מוליד אדם, צפרדע מולידה צפרדע) ועיקרון השכלול/התאמה (אדם גבוה מוליד אדם נמוך, צפרדע ירוקה מולידה צפרדע חומה) לעולם קיימים במקביל ואינם נלמדים זה מזה. ב. תהליך ההיבנות בשלבים של איבר או חלקו, דרך סדרת מוטציות תורשתיות, אינו נלמד מתהליך השינוי "הרציף" או "המגמתי", בתכונות הפנוטיפיות, הַחַל דרך שינוי בשכיחויות גנוטיפים בלחץ הסביבה, ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות. ג. המוטציה אינה הסיבה לעולם המינים! כוכב לכת, ברירה טבעית ומשתנים אחרים אלה "תנאים" שיכולים להביא לידי הופעת תכונות חדשות. אבל בגנטיקה "תכונות חדשות" לאו דווקא אומר "גנים חדשים". אלא גם "שינוי ביחסי דומיננטיות של גרסאות הגנים, הקיימים ממילא ברמת המאגר הגנטי היציב". מאחר ואין כניסת גנים לטבע אלא דרך מוטציה, הסיבה לעולם המינים אינה יכולה להיות המוטציה. מפני שהיא פוגעת בכשירות בסיכוי גבוה מ50% בממוצע. ד. יש מוטציות=יש מוטציות מועילות בתנאי סביבה מסוימים. רק אם קיומן הוכח בניסוי אמפירי. יש מוטציות מועילות בתנאי סביבה מסוימים=יש מוטציות מועילות בכל תנאי סביבה. רק אם קיומן הוכח בניסוי אמפירי. יש מוטציות מועילות בכל תנאי סביבה=יש סדרות של מוטציות כאלה שבדיעבד מציגות שינוי "רציף" או "מגמתי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, כחלק מתהליך שבו מופיעים איברים ומינים. אם כן, אין אנו לומדים על קיומן בפועל של סדרות כאלה מתוך הבנת השינוי "הרציף" או "המגמתי", בתכונות הפנוטיפיות, החל דרך שינוי בשכיחויות גנוטיפים בלחץ הסביבה, ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות. ה. המושג לגבי גורל המוטציה התורשתית בטבע, מתקבל מהניסוי המדעי המכוון לגלות זאת, לפני שהוא מתקבל מכל דבר אחר. השערת הופעתן של מוטציות תורשתיות בטבע, שבמקרה גם מגיעות לקיבוע ברמת המין, וכן השערת הופעתן של סדרות של מוטציות כאלה (המציגות בדיעבד שינוי "רציף" או "מגמתי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה), עדיין אינן מהוות אפוא "הסבר מדעי" של עולם המינים. ו. הדמיון בין המינים ברמה המולקולרית, ברמה הפיזיולוגית וברמה המורפולוגית לא מעיד על "אב קדמון משותף אחד" לכל המינים, יותר משהוא מעיד על כך שהמינים תוכננו על פי כללים מסוימים. המוטציות התורשתיות שבמקרה חוללו את "עולם המינים", לא היו יכולות לעשות כן באופן כה לא יצירתי: יש יותר מדי "מוטיבים יציבים" האופייניים ל"עולם המינים", כדוגמת "ארבע גפיים", "סימטריה" ו"שני זוויגים". ז. שאלת מוצא האדם מחזיר, כלב ים, הקוף או אב קדמון משותף לבני אדם ולקופים, היא פרט שולי לדיון במעמדה של תורת האבולוציה כתיאוריה מדעית לכל דבר. ח. יש טקסונומיה יציבה אחת של עולם המינים! מאחר והעדר עדויות לקיומן של מוטציות תורשתיות, מהסוג שמגיעות לקיבוע ברמת המין, וחשוב מכך, העדר עדויות לקיומן של סדרות של מוטציות כאלה, שבמקרה גם מציגות שינוי "רציף" או "מגמתי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, הוא עובדה! ט. תיאוריית שיווי המשקל המקוטע של גולד ואלדריג', שנועדה להסדיר את בעיית הממצאים הפוליאונטולוגיים בראי אידאת מוצא המינים זה מזה, עומדת בסתירה להנחת היסוד של הניאו-דרוויניזם. בעוד הנחת היסוד של הניאו-דרוויניזם היא "השינוי התמידי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, עד כדי הופעת מינים חדשים, תיאוריית שיווי המשקל המקוטע מציעה דווקא את רעיון יציבות המורפולוגיה או הפיזיולוגיה, הנקטעת לפרקים על ידי "השינוי הזמני". י. המדע לא פסע אף לא צעד אחד במסלול הבנת תהליך מוצא המינים, דהיינו תהליך הופעת הגנים ואחריהם הגנומים. החורים בהבנת תהליך זה רק הולכים וגדלים ככל שעובר הזמן, וכבר הגיע הרגע שבו מרוב חורים אין עוד חומר. יא. היחס בין תולדות האנושות לתהליך מוצא המינים זה מזה הוא שהשני השפיע במידה רבה על הראשון במאה העשרים. זאת עשה כ"רעיון מחולל מציאות" לכל דבר. רעיון זה, המוחזק כמוסבר באמצעות המדע, יכול להתקיים בתודעת הציבור הרחב ויכול שלא. מכאן נובע שהבנת הראשון מותנית בהבנת נושא העמידה במבחן ההוכחה המדעית של השני.