קנז. אחרי שהסתיימה מלחמת העולם השניה, הובנו היטב השלכות אסטרטגיית "הבה נתחכמה לו", בכל הנוגע למה שנראה שקורה במדעי החיים. אלא שמי שהדבר הובן לו היו מצד אחד, קבוצת אינטרס "מקצועית" ומצד שני, מי שלא בער בהם לשתף במה שהובן להם את הבריות. כיצד מתנהג פושע במטרה להסתיר את סודו? ראשית, טרם שלב קבלת ההחלטות, הוא כבר מצוי בתנאי יכולת הבחנה גבוהה בין ראוי ללא ראוי ובין נחוץ ללא נחוץ, הוא אינו מתרווח, חושיו מחודדים והוא מלא מוטיבציה לפעול באופן מתוכנן בכל רגע. מהמשמעויות הפורמליות, הנובעות, לכאורה, מניתוח כללי ההשתנות ההסתגלותית הדרווינית, שהשתרשו בתרבות המערב עוד בשנות העשרים, כבר לא ניתן היה לסגת. האנושות שחוותה את מלחמת העולם השניה הייתה יכולה להפנות שאלות לא נוחות למדענים שהזדרזו להכריז, בשנים שקדמו למלחמה, על כך שברור להם שמוצא האדם במינים אחרים, בדרך שהציע דרווין. מי שנולדו מיד אחרי מלחמת העולם השניה, למעשה נחשפו למכת התעמולה האבולוציונית החזקה ביותר שהייתה עד אז (המשקר או הרוצח בפעם השניה, כבר עושה זאת הרבה יותר טוב). הדגש על ראיות "מסדר שני", כדוגמת "תיעוד מאובנים", "אנטומיה השוואתית", "אמבריולוגיה השוואתית" ו"מבנים הומולוגיים", כעל ראיות בעלות חשיבות אסטרטגית מהמעלה הראשונה לתהליך השתנות המינים עד כדי הופעת מינים חדשים, לעומת ראיית "הקשר המתמטי" שבין השינויים בתנאי הסביבה לשינויים בתכונות הפנוטיפיות של המינים, החלים ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות (שנמצאה במרכז ההתעניינות עד כה), הופיעה על ציר הזמן רק אחרי מלחמת העולם השניה. משום כך, אני מאמין שבני הדורות שהחלו להיוולד מיד אחרי מלחמת העולם השניה, דווקא עשויים להרגיש בנוח עם דמותו של יובל נח הררי. בזמננו, בניסיון הסגל האקדמי, בדגש על הסגל האקדמי מהמחלקות למדעי הטבע, לגרום לבריות לא לפנות אליו בשאלות Off the record בעניין יציבות המינים, מושקעים משאבים כבירים. דבר אחד המדענים יודעים על עצמם היטב והוא שהם לא שחקנים מקצועיים. ידיעות בתקשורת, הכתובה והדיגיטלית, על הוכחות טריות לאבולוציה ומדע פופולרי פרו-אבולוציוני, הם רק חלק מהסימנים לכך. תחושתי היא שיובל נח הררי הוא אפוא ביטוי מוגזם של הניסיון הזה. אם זה בדיוק מה שקרה בעבר, בשנים שקדמו לפרוץ מלחמת העולם השניה, מדוע שזה לא יהיה גם בדיוק מה שקורה בזמננו. בכל אופן, שווה לבדוק. זו דעתי.

 

קנח. תחושתי היא שהאדם שוב מממן את השטיית עצמו. הדמויות שעוסקות ישירות בתעמולת רעיון השתנות המינים עד כדי הופעת מינים חדשים, בדרך שהציע דרווין, ודאי לא עושות זאת מכיסן הפרטי. אם כן, יש לי מספר שאלות אליהן. זמנו של שוטה מסוג "נאציונל-סוציאליסט" או, בשמו האחר, "נאציונל-מונותאיסט", המאורגן לכדי מנגנון שלטוני, קצר, בהתבסס על הניסיון ההיסטורי. מה שממילא אמור להפוך את הדמויות שעוסקות ישירות בתעמולת רעיון השתנות המינים עד כדי הופעת מינים חדשים, בדרך שהציע דרווין, למעניינות במיוחד, כלומר, בניגוד לתפיסה הרווחת שהדמויות המעניינות במיוחד הן אנשי עסקים ופוליטיקאים.

 

קנט. ישראלים מצטיינים, לדעתי, בלא לעשות חשבון לאף טאבו. אפשר להבין זאת. הם חיים בתחום גאוגרפי קטן מוקף אויבים. גישה כזו לעניין "הטאבו" היא גם הפרט שאני הכי אוהב פה. אך מה בנוגע לטאבו סביב המענה לשאלה "מה בדיוק ראה דרווין באיי הגלפאגוס"? פה אני מוצא הנחות משמעותיות, להן שותפים ישראלים מכל קצוות הקשת הפוליטית ומכל רמות וסוגי ההשכלה הפורמלית. למה? נראה לי כמו "הפרה של הישראליות". ישראלים מתחרים בניהם מי יצליח לשאול את השאלה המביכה ביותר, למשל, את ראש הממשלה או דמות ציבורית כלשהי, לרבות אנשי עסקים. ומה עם הסגל האקדמי הבכיר, בדגש על חברי המועצה להשכלה גבוהה וחברי האקדמיה הלאומית למדעים? הם מחוץ למשחק כאילו? מה עם השקיפות של קבוצת אינטרס זו? ממה בדיוק ובזכות מי בדיוק קבוצת אינטרס זו מתפרנסת? הם לא צריכים לתת דין וחשבון לציבור הרחב על כלום? קבוצת אינטרס זו מטפלת בקוגניציה של הציבור הרחב (הדבר היקר ביותר שיש) באופן הבסיסי ביותר. עם מה שמתקבל לאחר מכן, כבר צריך להתמודד ראש הממשלה. את מי בכלל מעניין ראש הממשלה כשאפשר לתשאל חברי קובצת אינטרס זו בנושא "יציבות המינים", במטרה לבדוק את מידת שיתוף הפעולה בינה לבין הציבור הרחב בעניין הזה, לאור ממצאי המדע המודרני? קבוצת אינטרס זו כוללת אלמנטים שמבינים היטב את השפעת ניסיון התיווך בין הבנת המציאות לאופן שבו יש להתייחס להבנת המציאות, בעידן הדרוויני, על בריאות הנפש. הם דוגלים באסטרטגיית "הבה נתחכמה לו" במודע. הם מבינים את "בעיית שיווי המשקל המרכזית" ויודעים על ההיגיונות. הם מבינים שלמרות ההתקדמות במדע במאה העשרים, מאה זו, על האידאולוגיות הסוציאליסטיות החילוניות האופייניות לה, מציינת אפוא פניה לרחוב ללא מוצא מבחינה אידאית, ולמעשה מחזירה אותנו למקום שבו היינו ערב מלחמת העולם הראשונה. נוכח ההיסטוריה של המאה העשרים והבנת המדע, מפת ההתמצאות מסוג "כללי תעשה ואל תעשה" ברורה להם. הם יודעים הכל ומבינים הכל. הכוונת הדורות שנולדו בשלהי המלחמה הקרה או אחריה לעסוק באוכל שהם אוכלים ובבגדים שהם לובשים אינה טעות בזיהוי או משהו כזה. אני יודע מה הם יודעים משום שאני מדבר איתם על נושאים שעליהם אחרים אינם מדברים איתם: 1. ערכה המדעי של "אידאת השתנות המינים עד כדי הופעת מינים חדשים בדרך שהציע דרווין". 2. תִפקודה של אידאה זו כפקטור מעצב הציוויליזציה המערבית במאה העשרים ועד זמננו. זהו! יש להם כמובן תירוצים למעשיהם. הם לא חושבים שהם לא בסדר. יש את אילוצי נסיבות הזמן והמקום. אדולף אייכמן גם חשב כך.

 

קס. הימים שקדמו לפרוץ מלחמת העולם הראשונה וימינו הם אותו צומת דרכים. קיימים חמישה כיווני הליכה ממנו: 1. הופעת ציוויליזציה דרווינית (חדשה). היא לא תחזור על עצמה באותה מתכונת. כלומר, תתחיל בפשיזם, קומוניזם וליברליזם דרוויניסטיים ותסתיים בניאו-דרוויניזם (הדרוויניזם המוטציוני). אלא תתחיל בליברליזם רב-מגדרי ותסתיים בפשיזם של בנוניות (הדרוויניסטי העמום) הנאכף על ידי "התקינות הפוליטית". עשויה להופיע התנגדות מבפנים לזרם המרכזי. 2. "מלחמת שמעון עמר-אבישי ארליך". כאמור, אם היא תתחיל היא כבר לא תסתיים. 3. חזרה לעולם התרבויות שקדם ל"פרויקט הנאורות". חתן פרס הנובל לכלכלה ישראל אומן הוא נציג התרבויות האלה. כך שאולי בכל זאת יש בהן משהו מעניין שאולי פספסנו עם כל "פרויקט הנאורות" הזה. 4. שילוב כלשהו בין שלושת כיווני ההליכה הראשונים. אפשר בתורות, אפשר במקביל. יכולים להיות כל מני אפשרויות. 5. דרך חדשה שניסיון העבר אינו מלמדנו מהי. מהי זו כבר הצעה לסדר היום וזה נושא שאיני עוסק בו. בעידן שאחרי התפרקות ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה, העיסוק בו הוא משימתם של המשכילים הפורמליים.

 

קסא. כאמור, זו מדינה קטנה מוקפת אויבים ולכן, פה לא ייתכן קיומו של משהו, מתוך כל מה שיקר למישהו איפשהו, שעשוי לזכות בהקלת ראש בעניינו. הייתי אומר ששאלת ערכה המדעי של אידאת השתנות המינים עד כדי הופעת מינים חדשים, בדרך שהציע דרווין, ותִפקודה של אידאה זו כפקטור מעצב הציוויליזציה המערבית במאה העשרים ועד זמננו, אלה לא בדיוק הנושאים האחרונים שעשויים להיות יקרים למישהו איפשהו. הסגל האקדמי הבכיר לא מקל ראש בשני הנושאים האלה, כחלק מהממשק שלו עם הממצאים המדעיים. אם כן, עלינו גם לא להקל ראש בשני נושאים אלה, כחלק מהממשק שלנו עם הסגל האקדמי הבכיר, כמי שאמור לשקף לנו את מה שקורה במדע בזמן אמת, בדגש על מה שקורה במדע שהוא אפוא בעלי הזיקה הישירה ל"הוויית הזהות" או "הקוגניציה הקולקטיבית". זו דעתי. המדען עובד אצל הציבור הרחב, לא ההפך, לעולם! למדען אסור לנקוט באסטרטגיית "הבה נתחכמה לו", בכל הנוגע למה שנראה לו שקורה במדע. זהו ההסכם אתו. אם קרה והוא לקח על עצמו "אחריות פוליטית", עליו לדווח על כך לציבור הרחב. מאותגר צבירת העושר וחברו מאותגר הכפתת המרות והשלטת המדיניות, לא יודעים מה זה תרמודינמיקה, גנוטיפים ופנוטיפים, אונטולוגיה ואפיסטמולוגיה. בזמננו, ידיעת הדברים האלה קודמת בחשיבותה לכל הידיעות האחרות. מכך נובע שהמדען הוא הכתובת לשאלות ברמת חשיבות הגבוהה ביותר ביחס לחיינו, לפני כל אחד אחר. מניסיוני האישי, רק יעקב בקנשטיין לא נקט באסטרטגיית "הבה נתחכמה לו", בכל הנוגע למה שנראה לו שקורה במדע. אחד מתוך עשרות. על שאלות שמדענים מהשורה לא משיבים בחשק רב (אני יודע לחבר כאלה), בקנשטיין השיב ברצון ובנינוחות, כאילו הוא חי על הירח. הוא לא סַפַר את הפרוגרסיביסט ההיברידי! חשבתי שאני יחיד כזה ולכן, מוטל עלי לדלות בדוחק את מה שהמדענים באמת חושבים... בקנשטיין אומר במפורש ש"תיאוריית המפץ הגדול" או, בשמה האחר, "תיאוריית היקום האלסטי", היא "אופנה". יפה מאוד.