קעג. הקורס "גנטיקה של אוכלוסיות" אסטרטגי מהמעלה הראשונה, מבחינת מטרת העברת הרעיון העקרוני שמוצא המינים זה מזה מדור לדור, בעידן שאחרי מלחמת עולם השניה. מהות הקורס היא הדיון בממשק בין מנגנון התורשה לתנאי הסביבה או, במילים אחרות, בפוטנציאל הגלום במנגנון התורשה להגיב לשינויים החלים בתנאי הסביבה. מה שהעין רואה (ברמת הממצאים האמפיריים) מאז דרווין ועד זמננו הוא את התגובה המיידית של הגנטיקה, ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות, לשינויים בתנאי הסביבה. לולי כך, לא היה קיים הקורס "גנטיקה של אוכלוסיות". "תנאי הסביבה", מבחינת התכנים המועברים במסגרת הקורס, ממוצבים כפרמטר בעל פוטנציאל ביטוי בלתי צפוי (השינויים בתנאי הסביבה אינם ניתנים לחיזוי). כמו כן, "מנגנון התורשה" גם הוא ממוצב כבעל פוטנציאל ביטוי בלתי צפוי (וקטור השינוי אינו ניתן לחיזוי). שתי הנחות היסוד (באשר ל"תנאי הסביבה" כפרמטר ובאשר ל"מנגנון התורשה" כפרמטר) יציבות, בתרבות המערב, מאז דרווין ועד זמננו, חרף ההתקדמות בהבנתינו הן את הגיאוגרפיה והן את מנגנון התורשה. העניין האנתרופולוגי בקורס "גנטיקה של אוכלוסיות" מתעורר בצורת התייחסות לשתי הנחות היסוד האלה ולא לתוכן הקורס עצמו, המועבר, מן הסתם, במסגרת האקלים האינפורמטיבי ששתי הנחות היסוד האלה יוצרות. התיאור הקצר של ממשק ההתאמה, בין הגנטיקה כפרמטר לתנאי הסביבה כפרמטר הוא: "מעבר בין פרופילים נקודתיים של יחסי דומיננטיות, בקבוצות של גנים פולימורפיים, הַחַל ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות". מטרת הקורס (מטרת העל) היא העברת הרושם שממשק ההתאמה (המבוסס על 1. התמיינות הגנים הפולימורפיים למשפחת האללים הדומיננטיים ולמשפחת האללים הרצסיביים. 2. הכתבה של רוב תכונות המינים על ידי "קבוצות גנים") מאמת, ברוח הסינתזה החדשה, את השערת קיומן של סדרות של מוטציות תורשתיות שבדיעבד מציגות שינוי "רציף" או "מגמתי" יגות "רציפות" או "מגמה", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, כקטע מתהליך שבו מופיעים איברים ומינים.
קעד. הראייה בשינוי בשכיחויות גנוטיפים בלחץ הסביבה או, במילים אחרות, במעבר בין פרופילים נקודתיים של יחסי דומיננטיות, בקבוצות של גנים פולימורפיים, "הוכחה" או לפחות "רמז" לקיומן של סדרות של מוטציות תורשתיות שבדיעבד מציגות שינוי "רציף" או "מגמתי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, היא יסוד "הפוזיטיביזם המוטציוני". "ראייה" זו נצפית בטבע ושכיחותה בקרב תרבות "האינטלקטואלים הספרותיים" צריכה להיות גבוהה יותר משכיחותה בקרב תרבות "המדענים". יובל נח הררי הוא דוגמה ל"פוזיטיביסט מוטציוני" בסגנון המאה העשרים שאליו התכוון סנואו במינוח "אינטלקטואלים ספרותיים". מצד אחד, הררי עושה שימוש "פונקציונלי" נרחב בנרטיב המוטציוני, במסגרת ההתייחסות שלו לתהליכים חברתיים והיסטוריים בכל קנה מידה ומצד שני, אינו מגלה בקיאות ואפילו מידת שליטה כלשהי בידע הנוגע להתמודדות עם שאלת הקשר בין מוטציות לתהליכים "מגמתיים" בביולוגיה, שהם תופעת ההתפתחות ותופעת ההסתגלות. מידת הביטחון ("מקסימלית", עושה רושם) בהיות סדרות של מוטציות תורשתיות שבדיעבד מציגות שינוי "רציף" או "מגמתי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, חלק מהמציאות, המופגנת על ידי הררי, אינה קיימת עוד בעולם המדע (מראשית שנות השישים החל תהליך הדומה לזה שהחל בשנת 1900 והסתיים ארבעה עשורים מאוחר יותר). נוכח זאת, מדוע מידת הביטחון הזו עודנה קיימת בעולם המדע הפופולרי? ההסבר לכך טמון בדמותו של "האינטלקטואל הספרותי של סנואו". אינטלקטואל זה הוא מי שאת תפיסתו (המטריאליסטית) את הדעות והרעיונות (של האדם), כתולדה מקרית ובלתי צפויה של הביוכימיה (משום כך, מבחינתו, הדעות והרעיונות, במצבם האפריורי, אינם משקפים בהכרח את המציאות), מתקף באמצעות "הפוזיטיביזם המוטציוני" – כנקודת מוצא ראשונית. משום כך, בדמותו, אין הוא מייצג את האמפיריציזם (כפי שהאמפיריציזם השתרש במסורת של הפילוסופיה המערבית) אלא רק את האמפיריציזם הייחודי לו – "האמפיריציזם הפוסט-דרוויני" – זה שמחריג מכללי האמפיריציזם את המוטציה התורשתית, על שלל סגולותיה והישגיה בפועל. "הפוזיטיביזם המוטציוני", בדומה ל"מוסד הנבואה", הוא מרחב תמרון ללא גבולות וחוקים. מרחב כזה גולם את הפוטנציאל לכך שהמושגים "אמת" ו"רצון" יהפכו לחופפים. משום הבחירה ליהנות מפרותיו של מרחב כזה, אין לזהות "מקריות" באלרגיה ש"האינטלקטואל הספרותי של סנואו" חווה כלפי המדעים המדויקים, אלא "אסטרטגיה" (על מה שלא עולה בקנה אחד עם "הפוזיטיביזם המוטציוני", "האינטלקטואל הספרותי של סנואו" לא רוצה לדעת). בעוד "המדע הניסויי והתצפיתי" הוא עולמו של "המדען" (זה מה שמעניין אותו), "המדע הפופולרי" הוא עולמו של "האינטלקטואל הספרותי של סנואו" (זה מה שמעניין אותו). לכן, אין זה מתחייב שיהיה סנכרון בין השניים. נדמה לי שהתפיסה המטריאליסטית את הדעות והרעיונות (של האדם), כתולדה מקרית ובלתי צפויה של הביוכימיה, המתוּקפת באמצעות "הפוזיטיביזם המוטציוני" – כנקודת מוצא ראשונית, היא מה שאמור לעבור אל הציבור הרחב דרך ספריו של הררי. "פופולריות", בעידן המידע, (בעולמו של ההומואינפורמטיקוס) היא מוצר בפני עצמו (נקנה בנפרד). בזמננו, "פופולריות" אינה ספונטנית אלא מתועדפת. התקינות הפוליטית תגן ולא תראה על הפורמליזם ותתעדף "פופולריות" של "תוכן" בהתאם לסוג השיח שלו עם הפורמליזם. על מי או על מה בדיוק מגן הפורמליזם, זאת עלינו לברר טרם העיסוק הן בשאלת הפופולריות של מוצריו של הררי והן בשאלת מקור התקינות הפוליטית. רוצה לדעת מה ההון הגדול רוצה מההון הקטן? בדוק מה "פופולרי" בתרבות ובמדע. נוכח האתגרים הגדולים העומדים בפני הדורות שנולדו בשלהי המלחמה הקרה או אחריה, מבחינה אקלימית, אקולוגית, תזונתית ועוד, נראה שמושאי הסקרנות וההתעניינות "הפופולריים" שלהם, בחברות מדעיות, כאילו מוסללים. קשה להאמין שהם "ספונטניים". שנאמר: "מי שאחראי לשקרים, אחראי למלחמות. מי שאחראי למלחמות אחרי למושאי הסקרנות וההתעניינות של מי שנלחם, מי שנלחם אינו אחראי לדבר".
קעה. "הפוזיטיביזם המוטציוני", שאינו אלא סימן-הכר של "המהפכה הדרווינית באפיסטמולוגיה", הוא גם היסוד שמתייג את התיאוריה ההתפתחותית-מוטציונית כולה כרעיון מיוחד במינו במדע, שאינו מסתדר עם ההיגיון במצב אפוסטריורי ועשוי להסתדר עם ההיגיון במצב אפריורי. תהליך הופעת המינים עלי אדמות דרך סדרות של מוטציות תורשתיות שבדיעבד מציגות שינוי "רציף" או "מגמתי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, למעשה אינו חייב לסתור את תהליך ההסתגלות הדרוויני. מאחר וניתן להתייחס לשני התהליכים האלה כמקבילים שאינם מלמדים זה על קיומו של זה.
קעו. "השאלה הראשונה של הפילוסופיה" בזמננו היא: "האם קיומן של סדרות של מוטציות תורשתיות שבדיעבד מציגות שינוי "רציף" או "מגמתי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, עד כדי הופעת איברים ומינים, מוסבר על ידי השינוי בשכיחויות גנוטיפים בלחץ הסביבה או, במילים אחרות, על ידי המעבר בין פרופילים נקודתיים של יחסי דומיננטיות, בקבוצות של גנים פולימורפיים, הַחַל ברמת האוכלוסיה ובתקופת חיים של מספר דורות. כלומר, מוסבר על ידי השינוי "הרציף" או "המגמתי", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, שממנו מלכתחילה התרשם דרווין. שאלה זו נשאלת, במסגרת מערכת הבנות המכונה "אמפיריציזם", על "האונטולוגיה הראשונה" (של זמננו) שהיא: "רעיון מוצא המינים זה מזה דרך הצטברות מוטציות תורשתיות" ("הפוזיטיביזם המוטציוני"). האמפיריציזם (ידוע גם כ"מבחן ההוכחה המדעית") הוא שער הכניסה לעולם הרעיונות המשקפים את המציאות. בחברות מדעיות "המבחן האמפירי" הוא מבחן שעל כל "רעיון" לעבור לפני שהוא מתפשט בתודעת הציבור הרחב כ"רעיון המשקף את המציאות". לאחר "המבחן האמפירי", עוד לפני שנודעו תוצאותיו, מגיע "הרציונליזם" שאומר שלא תתכן קדימות, מבחינה היררכית וכרונולוגית, לאיזשהם תימוכין ל"אונטולוגיה הראשונה" (של זמננו) מעולם הפוליאונטולוגיה, הביולוגיה המולקולרית, הציטולוגיה ועוד, לתימוכין שיש לחפש במענה לשאלה שהוסכם עליה, באופן נרחב, שהיא השאלה המדויקת ביותר על "האונטולוגיה הראשונה" (של זמננו). כלומר, שהיא ורק היא יכולה להיות "השאלה הראשונה של הפילוסופיה". אם התשובה ל"שאלה הראשונה של הפילוסופיה" (של זמננו) "חיובית", במסגרת מערכת הבנות המכונה "אמפיריציזם", אין לי מה לעשות עם זה. איני עוסק מלכתחילה בהתקדמות העניינים בכיוון הזה. אם היא "שלילית", מגיעה "האפיסטמולוגיה" שהיא מערכת הבנות המתייחסת לתוצאות המיון של "המבחן האמפירי". לפי תוצאות "המבחן האמפירי", האפיסטמולוגיה מתייגת את הרעיונות לפי שתי קטגוריות: 1. עולם הרעיונות המשקפים את המציאות. 2. עולם האמונות הדתיות והמיסטיקה. במקרה ובמסגרת מערכת הבנות המכונה "אמפיריציזם", התשובה ל"שאלה הראשונה של הפילוסופיה" (של זמננו) "שלילית", האפיסטמולוגיה תכריע שלעת עתה אין תימוכין לרעיון העקרוני שמוצא המינים זה מזה ואף שאין תימוכין לאפשרות שתהליך מוצא המינים בכלל מתקיים בגבולות ממדי המרחב והזמן הידועים לנו. בסוף מגיעה "האונטולוגיה" שהיא מערכת הבנות המתייחסת רק לקטגוריית הרעיונות שאינם תויגו כאמונה דתית וכמיסטיקה על ידי האפיסטמולוגיה. במקרה והתיוג ל"אונטולוגיה הראשונה" (של זמננו) שנעשה על ידי האפיסטמולוגיה הוא "אמונה דתית ומיסטיקה", האונטולוגיה תשאל: אז מה ל"אונטולוגיה הראשונה" ולמדע? האונטולוגיה גם תענה: "לעת עתה, כל רעיון המתייחס לשאלת מוצא המינים, מתייחס לתהליך שאינו מתקיים בגבולות ממדי המרחב והזמן הידועים לנו". בשלב המסכם של "התהליך הפילוסופי", האונטולוגיה אמורה להחליף את "האונטולוגיה הראשונה" ולהפוך בעצמה ל"אונטולוגיה ראשונה" או ל"אונטולוגיה ראשונה יציבה", אם היא ממשיכה לשמור על הכתר נוכח "התהליך הפילוסופי" שחוזר על עצמו תמיד. אם מתישהו, במאה העשרים, נעשה תיוג על ידי האפיסטמולוגיה ל"אונטולוגיה הראשונה" (של זמננו) כ"אמונה דתית וכמיסטיקה", ההתחלפות המתבקשת לא נעשתה! לפחות לא ברמת האקלים האינפורמטיבי שבו חי ופועל "הציבור הרחב".
קעז. המיתוג של המדע בזמננו הוא שהמדע דינאמי ובו תיאוריות מחליפות תיאוריות כל הזמן. יחד עם זאת, במסגרת אותו המיתוג, תיאוריה אחת יציבה במיוחד ואף הולכת ומתחזקת ככל שעוברים הימים (לעתים קרובות מושוות לגרביטציה). היא תיאוריית הסדרה של מוטציות תורשתיות שבדיעבד מציגה "רציפות" או "מגמה", במורפולוגיה או בפיזיולוגיה, עד כדי הופעת איברים ומינים. הינה אנו עדים לידיעות המגיעות, דרך ערוצי ההסברה הפומביים, הכתובים והדיגיטליים, על כך שאיזשהו "שלב באבולוציה" התגלה כנמצא מאתיים אלף שנים לפני (או אחרי) הרגע שבו חשבו עד כה שהוא עשוי היה להימצא. המודעה גם מעדכנת על כך שנוכח הגילוי, הקהילה המדעית נרגשת ונרעשת. כולם בשוק, סדרי עולם משתנים. רק לדרמה שמתחוללת בעקבות הגילוי, מוקדש חצי מהידיעה עליו. לתשומת לב מיוחדת זוכה גם רשימת בעלי הקריירות האקדמיות (לכולם נק"ז רבות במדעים) שרק כתוצאה משיתוף הפעולה בניהם, הגילוי (הדרמטי) בכלל התאפשר. מה בדיוק אני אמור ללמוד מהידיעות האלה, זולת כך שתיאוריית הסדרה של מוטציות תורשתיות הן מקובלת על הקהילה המדעית והן חיה?